הצג את Architectour Berlin במפה גדולה יותר
אף שהיא קטנה פי שניים מלונדון ומפריז, והחשיבות שלה בגרמניה קטנה בהרבה מזו של ערי הבירה המקבילות בבריטניה ובצרפת, ברלין שייכת ועוד איך לליגה שלהן - בין השאר בתסיסה התרבותית, בייצוג של מהגרים מכל העולם, ובסצינה האדריכלית. מצד שני, כמנוע של צמיחה כלכלית (אם מתייחסים למדד הממש-לא-מושלם של תל"ג), ברלין מקרטעת. היא מפגרת משמעותית לא רק אחר ערים אירופיות אחרות בגודל בינוני כמו מילאנו ואמסטרדם, אלא אחרי כל הערים הגדולות בגרמניה עצמה. למעשה, מאז מועד האיחוד המקורי של גרמניה (ב-1870) ברלין הייתה העיר הגדולה ביותר בגרמניה, אבל הייתה מצויה בפיגור כלכלי מול מינכן ופרנקפורט ומאוחר יותר גם מול מול המבורג וערי חבל הרוהר. השליטים ניסו להפוך אותה למובילה כלכלית, ללא הצלחה. אחרי מלחמת העולם השנייה, לכל הערים האחרות היה המזל "ליפול" בצד המערבי והן התפתחו משמעותית עד נפילת החומה, בזמן שברלין המערבית נותרה מובלעת בתוך גרמניה המזרחית ואף הייתה נתונה בסכנת כיבוש סובייטי. מאז האיחוד, הממשלה הגרמנית השקיעה מיליארדים על מיליארדים בפיתוח העיר המאוחדת - שחזרה להיות הבירה, כידוע - וכך עשו גם יזמי נדל"ן. התקוות לפריחה כלכלית לא התממשו בינתיים, אבל בגלל השקעת-היתר, ברלין היא היום לטוב ולרע העיר הגדולה הזולה ביותר באירופה, ואין ספק שזה תורם הרבה לתחושת החופש, לביטוי האישי ולפריחה התרבותית שצומחת מלמטה.
לצד החיים שממלאים אותה, ברלין היא עיר שמכה על חטא ומלאה בצלקות שההיסטוריה הותירה בה. אף שבניגוד לערים כמו פרנקפורט או דרזדן, היא לא נהרסה עד יסוד בסוף מלחמת העולם השנייה, הזיכרונות של התקופה הנאצית משולבים באופן עמוק בסביבה הבנויה של העיר. הם באים לידי ביטוי לא רק בנוכחותם של משרדי המשטר הנאצי ובמבנים שונים שנבנו בתקופתם (כמו שדה התעופה טמפלהוף, נגיע אליו בהמשך), אלא בעיקר באלמנטים בכל סדרי הגודל שמנציחים את התקופה - ממוזיאונים ואנדרטאות ועד לאבני הזיכרון המשולבות בריצוף (גם כן בהמשך). בהיותה בירת גרמניה, וכעיר שגם הנאצים בחרו בה כמושב שלטונם, ברלין לקחה על עצמה אחריות לשמר את זיכרון התקופה, אולי מעבר לחלק הראוי (התמיכה במפלגה הנאצית בברלין הייתה נמוכה יחסית לשאר גרמניה, גם בבחירות וגם במידת ההתנגדות האקטיבית מאוחר יותר).
ברלין גם משמרת היטב את זיכרון העשורים של גרמניה המחולקת. גם מפני שהגבול שהיה בתוכה היה חומה דרמטית שגזרה את העיר לשניים, וגם מכיוון ששאר המחוזות של מזרח גרמניה לשעבר לא ממש התאוששו מהתקופה הקומוניסטית. עד הקמת החומה ב-1961, 20% מתושבי מזרח גרמניה, בעיקר צעירים ומשכילים, הספיקו לנטוש למערב גרמניה, והיה חשש ממשי מקריסת המדינה. זיכרון החלוקה ניכר הן בשרידי החומה והן באזורים הנרחבים של "רצועת המוות", שנכללו במערכת החומה בחלק המזרחי. אלה מכילים היום (בעיקר במרכז העיר) כמעט אך ורק מבנים משני העשורים האחרונים.
אז ברוכים הבאים לברלין
מבנה העיר
לסביבה הפיזית של ברלין יש תחושה נינוחה. המעברים בין המרכז לשוליים ובין אזורים הם מעודנים, ללא הפרדות גסות, משובצים בפארקים מטופחים. אולי בגלל ההפרדה ההיסטורית הדרמטית, כשבתוך העיר היה גבול מדיני סגור, אין מעבר חד בין העיר לפרברים. בניגוד לפריז, שמוקפת כביש טבעת מהיר המפריד אותה מהפרברים, ברלין מוקפת בקו טבעת של רכבת פרברית, אבל מי שחוצה את הגבול הזה, אפילו ברגל, כמעט לא יבחין בו.
יחידת הבינוי הבסיסית היא בלוקים גדולים עם הרבה חצרות פנימיות, שמחדירות אור ואוויר למבנים ומלאות בצמחייה. תבנית הבינוי הזו שכיחה בבנייה שלפני מלחמת העולם השנייה, כמו גם בבנייה של מערב ברלין וגם בבנייה העכשווית. יוצאי הדופן המשמעותיים היחידים הם מבני שיכון במזרח העיר, בעיקר באזורים (הלא רבים) שנהרסו לחלוטין במלחמה.
שאריות של אדריכלות נאצית
מבין פרויקטי הדגל הנאציים שנבנו בפועל, יש כאן שלוש דוגמאות בולטות שנותרו, הוסבו ויועדו מחדש: האצטדיון של אולימפיאדת 1936 (אדריכל: Werner March) שהוסב לתיאטרון פתוח, בניין משרד התעבורה האווירית שמשמש כיום את משרד האוצר, ושדה התעופה טמפלהוף שהוסב לפארק נרחב (שני הפרויקטים האחרונים בתכנון אדריכל Ernst Sagebiel). מבין אלו, אנחנו ביקרנו בשדה התעופה.
השדה נבנה בשנות ה-20, אבל טרמינל חדש נבנה ב-1934. בזמנו מהגדולים בעולם, זהו מבנה עצום בצורת קשת, שמטרתו העיקרית הייתה להרשים את המגיעים לרייך כשער הכניסה לאימפריה. ב-1948 הרוסים ניסו להשתלט על מערב ברלין תוך הטלת מצור, באמצעות ניתוק הקשר היבשתי בינה לבין מערב גרמניה. האמריקאים והבריטים הגיבו ביצירת ה"רכבת האווירית" המפורסמת, שבאמצעותה הביאו לעיר את כל האספקה הנדרשת, כולה דרך שדה התעופה טמפלהוף. השדה שימש את מערב ברלין ובהמשך את העיר המאוחדת עד 2007, אז נסגר סופית לאחר שגרם לעיר הפסדים כספיים במשך תקופה ארוכה, בגלל מעבר התנועה האווירית לשדות תעופה אחרים. מבנה הטרמינל נטוש רוב הזמן ומשמש לעתים לירידים. המהפך העיקרי עבר על שטח השדה עצמו שהוסב לפארק שטוח ורחב ידיים נטול כמעט בעצים וצמחיה סבוכה מה שהופך את המקום למושלם לרוכבים למיניהם ומעיפי עפיפונים וגולשים.
כמה מאמץ: 8
כמה מומלץ: 5
ואם אני לא אדריכל?: 8
נגיעות סובייטיות
ברלין, העיר שחוברה לה יחדיו. הפערים בין מזרח ומערב ברלין תהומיים הרבה יותר ממה שניתן היה לשער, במיוחד לאור 23 השנים שעברו מאז נפילת החומה. אפשר לראות שיכוני ענק (ממש כאלו שאפשר לראות גם במוסקבה, חכו לפוסט הבא) ואת מגדל התקשורת לעומת בנייה חדשה של קירות מסך וחיפוי זכוכית במערב.
בדרום מערב העיר נמצאת אנדרטה לנופלים הסובייטים במלחמת העולם ה-2. האנדרטה משתרעת על פני קילומטר וחצי ובסדר גודל שניתן לצפות רק מאנדרטה סובייטית. פסלי ענק ושני צירים ראשיים הניצבים זה לזה בתוך שדה של ערבה בוכייה וברושים. בקצה הציר פסל ברונזה בן כמה עשרות מטרים של חייל סובייטי ובידו האחת חרב ובידו השניה ילד. סובייטי כבר אמרנו?
כמה מאמץ: 8
כמה מומלץ: רק אם יש זמן
ואם אני לא אדריכל: יותר מעניין תרבותית מאשר אדריכלית
העיר והמצבה
בברלין נוצר תמהיל של זיכרון: זיכרון השואה, זיכרון המלחמה וזיכרון ברלין המפולגת. האנדרטה המרכזית היא במיקום מפתח בעיר, ממש ליד שער ברנדרבורג ולא רחוק מהרייכסטאג. לא עוד אנדרטה סינתטית שמבקשת להרכין ראש, אלא חלק חי מהעיר: אנשים יושבים עליה וילדים משחקים בה, ראינו חבורות עושים פיקניק ממש בתוכה. אבל הממדים והנוכחות, החומריות והאחידות לא מאפשרים להתבלבל. או לשכוח. האנדרטה רוססה בחומר אנטי-גרפיטי מתוצרת אותה חברה שייצרה את הציקלון-בי, אותו גז ששימש להשמדת המונים. ממש בצמוד אפשר למצוא את מוזיאון השואה המכיל שישה אגפים תת-קרקעיים, כל אחד מהם מעביר סיפור אחר על השואה. קטן ולעניין.
כמה מומלץ:10
ואם אני לא אדריכל: 10. פשוט חובה.
זיכרון החומה
לחומת ברלין כמה אנדרטאות מעניינות ומוזיאון הנצחה, לא רחוק מ-checkpoint charlie
כמה מאמץ: 0
כמה מומלץ: 10
ואם אני לא אדריכל: 10
ועוד מבנים מעניינים....
הרייכסטאג (בית הפרלמנט הגרמני)
שריפת הרייכסטאג ב-1933 הייתה אירוע מכונן בהשתרשות המשטר הנאצי בגרמניה. לאחר נפילת החומה הוחלט להחזיר את הרייכסטאג לייעודו המקורי כבית הנבחרים, ובתחרות אדריכלים שנערכה ב-1992 נבחרה הצעתו של נורמן פוסטר. זו כיפה ספירלית חסרת תוכן שימושי מבחינת הפרלמנט עצמו, המשמשת לראווה. היא מציעה מסלול ספירלי עד קצה הכיפה וירידה חזרה מטה. אחד האלמנטים היפים בתכנון הוא המיזוג בין שתי הספירלות לעלייה ולירידה
כמה מאמץ: 8 (צריך להזמין מקום מראש)
כמה מומלץ: 8
ואם אני לא אדריכל?: 8
תחנת הרכבת - ברלין האופטבנהוף
בקומת הרציפים העליונה שישה רציפים בכיוון מזרח-מערב, מהם שניים המשמשים את רכבת הפרברים, ובקומה התחתונה שמונה רציפים בכיוון דרום-צפון. כ-1,800 רכבות עוברות דרך התחנה מדי יום והופכות אותה לגדולה מסוגה באירופה.
המוזיאון היהודי החדש
המוזיאון היהודי נסגר ב-1933 בעקבות חוקי נירנברג. המוזיאון היהודי החדש, בתכנונו של דניאל ליבסקינד, מבולבל ומסורבל ואם מצופה ממוזיאון שהתנועה בו תהיה פשוטה וקריאה - אין זה המצב. המבקרים נכנסים לאותם חללים שוב ושוב, בעוד שעל חללים אחרים נאלצים לפסוח. מערכת התנועה המסורבלת מאלצת לפקוד את אותה נקודה שוב ושוב. האלכסונים שכה מהותיים בתכנון רק מבלבלים. המוזיאון ותוכנו לא הצליחו לרגש אותנו, אולי גם בגלל אופן הצגת המוצגים הסתמי שלא מצליח להעביר את הסיפור המרתק על יהדות גרמניה, דרך מוצגים המונחים מאחורי זכוכית ותאורה שאינן מאפשרות קריאה נוחה.
כמה מאמץ: 5
כמה מומלץ: 4
ואם אני לא אדריכל: הבניין קשה להתמצאות והמוצגים בו לא נגישים לעיון
חדר שקט
בתוך מבנה שער ברנדנבורג, לא רחוק מהאנדרטה, יש חלל שקט (לא מדברים או מרעישים בו). הפוגה נעימה מהחוץ הסואן.
ארכיון הבאוהאוס
הבאוהאוס, בית הספר לעיצוב ואדריכלות שנדד בין ויימאר, דסאו וברלין עד שנסגר בהוראת הנאצים, זכה להכרה כסגנון אדריכלי המזוהה עם התקופה ומפורסם היום בזכות הפשטות שהוא העלה למודעות הציבורית והסלידה מקישוטיות ואלמנטים "מיותרים" לפונקציונליות של הבניין.
אי המוזיאונים ומוזיאון הפרגמון (Pergamonmuseum)
בשל ייחודו הארכיטקטוני של המבנה וייחודיות מוצגיו, הכליל ארגון אונסק"ו את הפרגמון ושאר המוזיאונים סביבו באי המוזיאונים ברשימה של אתרי מורשת עולמית. המוזיאון מכיל אוסף עתיקות מהעת העתיקה, מוזיאון לעתיקות המזרח הקדום ומוזיאון לאמנות איסלמית.
תכל'ס (מאידיש: ישר ולעניין)
לאחר התפוררות הגוש הקומוניסטי ב-1989 נותרו במזרח ברלין מבנים ריקים שנמסרו על ידי העירייה ליזמים. עד שזה קרה, פלשו אנשים רבים למבנים, בעיקר אמנים, ופיתחו בהם תת-תרבות תוססת. העירייה החליטה שאחריה המבול ומסרה את השטח ל"מתנחלים" למשך 20 שנה, אז יידרשו להעביר את הבתים ליזמים. "תכלס" הוא מעוזה של סצינת האמנות והמלאכה שהתפתחה במבנים המפוצצים והנטושים, ובשנים האחרונות, כשהעירייה פעלה לפנות את יושביהם הלא חוקיים, הברלינאים הגיבו במאבק ציבורי.
זהו גן גדול עם ביתנים שבהם גדלה צמחייה מטופחת מאזורים שונים בעולם, ובהם הודו, סין ומרוקו. קלאסי לאדריכלי הנוף, לאוהבי הפרחים וחמחפשי הפוגה מהעיר התוססת.
הקונסרבטוריון של ברלין. כשאנחנו באנו לבקר הוא היה בשיפוצים. בזמנו היה פתוח לציבור פעמיים בשבוע בשעות הצהרים לקונצרט בחינם. כדאי לברר לפני שמגיעים לכאן.
הגלריה הלאומית, בתכנונו המודרניסטי משנות ה-60 של Mies Van der Rohe, שנודע בין היתר כמי שתיכנן את הפביליון בברצלונה. ניתן להיכנס לחלל המרכזי ולהתרשם ממנו לפני התשלום בקופות, כדי לראות בהמשך מוצגי אמנות בקומת הכניסה ובקומה התת-קרקעית. הגלריה מפורסמת בזכות השימוש בזכוכית ובפלדה, שהיה אוונגרדי בשעתו, ובזכות הקונטור הפשוט של המבנה נטול הקישוטים והאיורים - מאפיינים של אדריכלות לא רחוקה בהרבה מהתקופה שבה נבנתה הגלריה.
ולאזורים המגניבים של ברלין...
קרויצברג היא שכונה נעימה, מלאה בתי קפה וחנויות קטנות וחמודות.
העיר הלבנה: רובע רייניקנדורף (במקרה הזה כנראה ש"מגניב" זו לא בדיוק המלה המתאימה)
תל אביב, העיר הלבנה שלנו, זכתה להכרה בזכות ריכוז גבוה ואיכותי של מבנים בסגנון הבינלאומי, וחמש שנים אחרי שהיא זכתה בהכרה הזו מצד אונסק"ו, זכו לאותה הכרה מבנים מסוימים בברלין המשתייכים לאותו סגנון. המבנים, בתכנונו של זאלפיסברג, מקובצים באחד מ-12 הרובעים שמרכיבים את העיר, בצפון מערבה. השכונה השקטה והמנומנמת מזכירה את הקיבוצים שלנו: מבני מגורים נמוכים בתוך ים של דשא ירוק.
Prenzlauer Berg- שכונה קטנה ומקסימה בצפון העיר
- קפה שכונתי Prenzlauer Berg
- כששנמאס לכם מארכיטקטורה ובניינים, גשו לגן החיות של ברלין - הגדול ביותר באירופה. שווה ביקור לחצי יום כיפי ומצחיק
- ולטובת סטודנטים לאדריכלות ועיצוב שקוראים את הבלוג, כמו גם חובבי יצירה למיניהם, אנחנו ממליצים להיכנס לחנות לחומרי יצירה (מופיעה במפה בראש הפוסט) עם שלוש קומות של שפע מוצרים. שווה.
רשומות
